Hotspot #12 - נספח א׳

אריק ומרב
Jun 12, 2020
3 min read

חוזרים למהדורה המורחבת, עם שיר בונוס על השישייה שהתרגלנו אליה. השבוע ניסינו להשאיר את הפוליטיקה לכותרת, נתנו לדמויות שבהמשך לדבר בזכות עצמן, ונהנינו מהאפשרות לשבת בבית קפה, בנחת, בשעה צהובה רגע לפני שמחשיך, ולהוציא את המחשבות אל הנייר הדיגיטלי במשותף כל עוד אפשר. הכוסות כמובן, עדיין היו מנייר.

Zoe Polanski - Pharaoh's Island

אחרי שהביאה בעשור שעבר את "בלה תאר" ואת "REO" ושיתפה פעולה עם המון מוזיקאים בביצה הקטנה שלנו, זואי פולנסקי עומדת להביא לעולם את האלבום הראשון שלה תחת שמה האישי. המשפט ״וואו זה נשמע בול כמו..״ או ״זה ממש מזכיר את..״ לא יכול להיאמר בהקשר של זואי. המוזיקה שלה היא כמו אי נע, שעובר בין ארצות באוקיינוסים הפתוחים, וזורק אותך לאן שנפשך רק תחפוץ. בסינגל החדש היא מביאה יצירה מאוד מגובשת, דרימית, אך יציבה בו בעת, שבאמת באמת גורמת לך לחכות שהאלבום יצא ושתוכל לשמוע ממנה עוד. ככה גבירותי ורבותי, עושים סינגל.

Aminé - Riri

בדומה למיודענו מהשבוע שעבר קוטה דה פרנד, גם אמינה בדרך כלל מקפיד על אווירת פיל גוד מעולה ולא מחייבת. הפעם יצא מעט מהשבלונה. למזלנו, הוא לא הרחיק מספיק כדי שנתאכזב ונשאר נאמן לסגנון שהביא לו את ההצלחה. הדבר הראשון שעולה כששומעים את הסינגל החדש, אם לא יודעים מי המבצע, הוא שזה פשוט עוד שיר של דרייק. לא במקרה קוראים לו רירי. הקריצה של שיר על ריהאנה עם וורס ראשון שכל כך מזכיר את הראפר הקנדי קצת ביזארית, אבל שמענו שמה שהולך עכשיו זה להעתיק דברים שכבר הצליחו, אז כנראה שאפשר פשוט ליהנות בלי לערב עורכי דין. תשאלו את נועה קירל, היא תספר לכם.

Marocca - Silent Struggles

הלייבל הכה חמור "Nice Guys" ממשיך להנחית עלינו פצצות. יהיה בזבוז זמן לנסות להסביר את ההרכב הזה במילים. אבל בגדול - משהו שמשיק בין ג׳אז, סרף ועולם. בחיים לא תנחשו שהמוזיקה הזאת מגיעה מגרמניה. אם לא שמעתם אלבום ברצף יותר מדי זמן, יהיה לכם מאוד כיף לעשות את זה עם האלבום הנ״ל.

TootArd - Migrant Birds

הגרסה המקומית לשילוב העולה אלקטרוני-ערבי. האחים הדרוזים מ״רמת הגולן הכבושה״ כפי שהם קוראים לה, חסן ורמי נחלה, עברו כבר מספר גלגולים תחת השם ״תות ארד״. בעבר הוגדרו כבלוז טוארגי, רגאיי ואינדי, חברי הלהקה באו ועזבו, ובסוף נשארו שניים. אם ניתן להם להגדיר בעצמם, באלבום החדש הם לוקחים אותנו ל״סחרור דיסקו שמתכתב עם סצנת הריקודים המזרח-תיכונית של האייטיז״. בעינינו צריך להוסיף לבליל ההגדרות גם את השפעת הסצנה המתעוררת שציינו בהתחלה, שבראשה כמובן Acid Arab, אם כי באמת בוורסיה מתונה ואיטית הרבה יותר, שאפשר לשמוע גם כשאתם לא על מאתיים קמ״ש. שווה לשים עליהם עין.

Los Retros - New Humanity

אנחנו חבים את חיינו ללייבל "Stones Throw". איך הם מייצרים כאלה קלאסיקות בימינו אנו? הקבוצה שעלתה פה כבר יותר מדי פעמים דואגת לעצב לנו את הפסקול עוד ועוד. מאורי טאפיה הוא מולטי פלייר, זאת אומרת שכל הכלים בהקלטות מנוגנים על ידו. המוזיקה שלו היא לגמרי אהבה ממבט ראשון אצלי (אריק). באתר של הלייבל נכתב שכל הפרויקט הזה הוא הומאז׳ ללהקה הצ׳יליאנית ״Los Ángeles Negros״, מבחינתי זה לגמרי עובד. הסינגל החדש מתחיל באינטרו בן דקה, שמאוד מאתגר לא לזוז לצליליו, ואחרי דקה נכנסת השירה וכמו נותנת לך חיבוק ענק של ״הכל בסדר״. אין תלונות בגדול.

Armand Hammer - Shrines

אם מסתכלים על רשימת האורחים באלבום החדש של ארמנד האמר, אפשר להבין מראש מה האווירה. ראפ שוליים לטוב ולרע - מיוחד ומעניין, אבל מתחפר בתוך עצמו ועושה חיים קשים. על אף הרשימה המכובדת, שכוללת בין היתר את פינק סיפו, קוול כריס וארל סווטשרט, השירים הטובים בו הם דווקא אלו שבהם הוא משאיר את הבמה לעצמו. כמעט כאילו הוא מנסה להוכיח שהוא חלק מהחבורה כשהוא נפגש איתם, ולא מאפשר לעצמו להשתחרר עד שהוא בבית לבד. במילים יותר פשוטות, האמר מחכה לשיר האחרון והשני-הכי-קצר ב״Shrines״ כדי לתת לנו טעימה ממה היה יכול להיות, ולהשאיר ציפייה גדולה להמשך.

Medhane - Cold Waters

האלבום של מדהיין הוא כל מה שהיינו רוצים שהאלבום של ארמנד האמר יהיה. הוא מרגיש כמו גרסת ההמשך הטבעית שלו - אנדרגראונד, אבל מגובש. בשניהם אפילו מתארחת אותה זמרת, keyiaA, שקצת ממנה אתם יכולים למצוא בסקשן ״Leftovers״ באינסטגרם שלנו. Cold Water אמנם נשמע טרי ורלוונטי, אבל ההתבגרות של מדהיין בניו יורק מורגשת בכל חלק באלבום. אין לרגע ספק שהוא גדל על הפלואו החלקלק והלא מתאמץ, על הניו יורק סטייט אוף מיינד. השירים נעים בקצב איטי, הפוך מזה שאליו הולך המיינסטרים ההיפ הופי, ולכמה רגעים, נותנים נחת מההמולה.