hotspot #3 - דרייב אין

אריק ומרב
Apr 2, 2020
3 min read

Updated: Apr 3, 2020

הרבה זמן לא איחרנו לעבודה, ואנחנו אפילו מתגעגעים לבוס שלנו כבר. אמא היא החברה הכי טובה עכשיו. כל מה שהכרנו על העולם משתנה בימים האחרונים, ואי אפשר לעשות פרסה ולסגת. אז הכנו לכם היבדק וסע מוזיקלי, מקום קטן שבו החוקים לא השתנו, ואין עריצות בפריים טיים. רק שירים טריים שיעשו לכם טוב.

Octavian & Skepta - Papi Chulo

לאחר שחיכו יפה מחוץ לדלת המיינסטרימית במשך לא מעט זמן, פקעה סבלנותם של הראפרים הבריטיים והם פרצו אותה בבעיטה. סקפטה, בן 37, היה שם פרום דיי וואן. הוא ממעצבי הסאונד והלוק של הסצנה, ומכתיב את הטון גם היום. אוקטביין, בן 24, הוא מהקולות הבולטים של הגל הנוכחי, לונדוני ממוצא צרפתי שחותך ומערבב גריים עם האוס ודריל. בפעם הקודמת שנפגשו יצא "Bet", מהשירים הגדולים של כל אחד בנפרד ולהיט ענק ביחד. באיחוד המחודש הם החליטו להביא לשולחן משהו קצת אחר, עם פאפי צ'ולו שהופק בין היתר על ידי "YoungKio", היוצר של "Old Town Road", ומגוון את הקדרות המאפיינת את הצמד בניחוחות לטיניים.

Onyx Collective & Ian Isiah - Blue Moon

הזוג הבא שעולה לתיבה הגיעו לייצג עולם מעט שונה. עולם הג'אז והגוספל של ניו יורק.

כנראה שאיאן אייזאה, הצלע הגוספלית, היה נעלב אם היה רואה שהוא מסוכם להגדרה בודדת. אייזאה הוא תמנון אנושי, אחד ממוצא טרינידדי שגדל ברחובות הפחות מוארים של ברוקלין, והמשיך להיצמד לגוספל עליו גדל בכנסייה גם כשהפך לאייקון אופנה א-מגדרי עם עדשות ירוקות. הוא מרחיב את גבולות הז'אנר לכיווני הפופ והדאנסהול, ובאופן כללי בחור שמרחיב גבולות כתחביב.

אוניקס קולקטיב אמנם שולחים גם הם זרועות לכיוונים שונים, אך בבסיס שלהם יש אך ורק ג'אז - אקספירמנטלי, צעיר, ולא מתנצל. אייזאה פאר הסקסופוניסט התחיל את הפרויקט בתור נער, כבמה ליצירה חסרת חוקים בלואר איסט סייד של ניו יורק, בהמשך הצטרפו אליו לשלד הקולקטיב מתופף, קלידן וסולן, וההרכב כולו מגיע לעתים גם ל-12 משתתפים. המוזיקה שהם יוצרים ביחד לא תמיד קלה לעיכול, בטח למי שג'ון קולטריין לא חתום קבע בפלייליסט שלו, אבל ללא ספק סוחפת ומהפנטת.

לאורך הדרך, אוניקס הספיקו לארח את פרינסס נוקיה מהפינה הקודמת, ניק חאקים מהנוכחית, ולהתארח אצל בלאד אורנג' שביקר אצלנו בעבר. הכל נשאר במשפחה. או שאנחנו סתם חוזרים על עצמנו.

Inner Wave - Schemin

אינר וויב הפכו להיות מה שהם די במקרה. בראיון למגזין "קומפלקס" חברי הילדות מלוס אנג'לס מספרים בין היתר שהתחילו בגיל 13 כלהקת רוק-נוצרי, חלקם למדו לנגן דרך יוטיוב, אחד תכנן בכלל להיות שחקן בייסבול וכולם עבדו או עדיין עובדים בעבודות משתנות - צבעי, דוכן גריל מקסיקני של ההורים, מוכר נעליים ונהג אובר הן רק חלק מהן.

רובם ככולם דור שני למהגרים, מיקס של תרבויות. מה שמוביל כמובן לסאונד הצפוי בעולם ללהקת אינדי מאל-איי - קליל, שמשי ולא מחייב, או כמו שהם מגדירים זאת בעצמם - מוזיקה לנהיגה. תגזרו ותשמרו לזמן בו נחזור לכבישים.

Nick Hakim - Qadir

מי שעוד לא מכיר את היצור הזה שנקרא ניק חאקים כנראה נמצא באיחור של שלוש שנים או אפילו כפול מזה. ב-2013 הוציא איפי בשני חלקים וב-2017 פרץ עם האלבום "Green Twins". ביסייקלי ניק נותן בעיטה למה שהיה טוב ומוכר בסצנת האינדי/בדרום רוק/וואטאבר יו ניים איט. את אווירת הלואופיי הוא מחליף בסאונד עמוק ומורכב, ואת הקלילות המקובלת מחליף ברצינות ודייקנות מעוררת. הסינגל ״Qadir״ (מקום ראשון במצעד הסינגלים החדשים של פיצ׳פורק) נכתב על קאדיר - חבר של ניק שעזב את העולם לפני כשנתיים כשהיה רק בגיל 25. השיר יצא בגרסה אחת של מעל 7 דקות ובגרסה מקוצרת. והפעם בפינת ה׳נחשו מי עושה קולות בשיר׳ מככב Pink Siifu.

Car Seat Headrest - Can't Cool Me Down

מכירים את זה שנטפליקס שואל ״האם תרצו להמשיך לצפות״ ואז אתם מרגישים עם עצמכם רע אבל ממשיכים? אז ככה. אחת הלהקות שהכי קשה לי להגדיר. הם נחתו על הכדור לפני עשור, ומאז שתלו עליו 13 אלבומים. כן 13. ארבעת הראשונים מהם לא הודפסו באופן רשמי ותוכלו למצוא אותם רק בבנדקמפ והם נקראים 1, 2, 3 ו-4. זה כאילו סלט של השפעות וסגנונות, זה מלוכלך ומבולגן וקשה להבין את זה. אבל זה כל כך נעים וממכר.

RALPH TV - Maybe That's Why

זה לא מורכב בכלל. חבורה של ארבעה בנים מעיירת חוף אנגלית, לואופיי אר אנד בי, קל מזיז ומזין, קצת כמו עוגיות גרנולה. תכלס הם עושים בדיוק את מה שהלהקות האלו עושות, למזלן, אולי יותר טוב מאחרות. האלבום "Cabin Fever Dreams" יצא בלייבל הצרפתי "Nice Guys" האהוב (תוכלו לבלות שעות בעמוד היוטיוב שלהם).