Hotspot #9 - ניצחון הזמן

אריק ומרב
May 22, 2020
4 min read

בשבוע שעבר נתקלנו בשממה מוזיקלית צחיחה, והשבוע הגענו לנווה מדבר. לא שזה לא היה צפוי, אבל עדיין כועסים על אומני העולם שהתאחדו נגדנו אישית. אחרי שנרגענו, דייקנו את הריליסים הכי מעניינים שיצאו בשבוע עמוס - הפעם במהדורה נטולת היפ הופ, ומתובלת בחוויות אישיות מהמסע. אל תדאגו, גם את החלקים שנותרו מחוץ לגיליון נטפטף במהלך השבוע הקרוב באינסטגרם שלנו.

Jerry Paper - Abracadabara

ג׳רי פייפר הוא מהאנשים האלה עם מראה שלא תואם את הקול שיוצא ממנו. על פניו, הוא נראה כמו מתכנת אוקוורד עם פטיש מוזר לחתולים. מישהו שבעתיד יעשו עליו דוקו-פשע לנטפליקס. מארק צוקרברג אם הוא לא היה עשיר בטירוף. אנדי סאמברג אם הוא לא היה מצחיק בהגזמה. הבנתם את הנקודה. ופתאום, קול עמוק בוקע מגרונו וסוחף לעולם חולמני ומהורהר, בו המוזרות דווקא משחקת לטובתו. ״אברהקדברה״, כמו שלל האלבומים הקודמים שהוציא, הוא פופ שעובר חלק בגרון גם לנרתעים. דמיון נוסף לריליסים האחרים הוא בקו הישר בו הוא הולך, כשכולו נשמע כמו שיר אחד ארוך ללא סטיות או שינויים חדים מדי. זה יכול טיפה לשעמם, וזאת כנראה גם הסיבה שעל אף שאנחנו מחבבים אותו כבר תקופה, הוא מעולם לא נחרט כדמות מרכזית בעולם המוזיקלי שלנו. עם זאת, זה ללא ספק אלבום רקע מצוין לקריאת ספר או נסיעה מחודשת ברכבת, ומושלם לרגעים האחרונים שאפשר לנצל את בטלת החופש הגדול ללא מטלות ובוסים מציקים על הראש.

אסתר רדא - חסד

נפתח בווידוי - הגילוי הבא הוא לא שלי. אולי גילוי זו מילה מעט משונה לתאר בה אלבום של אסתר רדא, מהזמרות המצליחות והמוערכות בארץ. שיהיה ברור, אין לי (מרב) ספק שהיא בעשירון העליון של הכישרון, אבל האם הייתי רואה בחטף שהיא הוציאה אלבום, נכנס לאפל מיוזיק (כן, עדיין שם), מחפש את השם שלה, מוריד אותו ושומע? לא סביר.

למזלי, גן הנברנות כפייתית היה צריך להגיע מאיפשהו, והמקור הפציע שוב בזמן ביקור-איחוד מרגש לאחר חודשים בהם ההורים שמרו ממני כשמונים מטרים כשהתראינו, לא הסכימו לעלות אליי הביתה, ובאופן כללי התייחסו אליי כפנגולין מצורע. שמעת את אסתר רדא ותומר בר? אתה צריך, אמרו לי, ופקדו עליי להתחבר לרמקול וללחוץ פליי. מודה שקנו אותי כבר בצמד המילים תומר בר. אני סאקר של בן האצולה התלמה ילינית עוד מהפעם הראשונה שנתקלתי בו, בהופעה זכירה עד מאוד עם דניאל רובין בעליית גג בנווה צדק, רק אני, אמא וכל בני המשפחה והחברים קרובים של הצמד. לעיתים הוא נסחף עם היצירתיות למחוזות מתחכמים לזוג אוזניים מן המניין, אך כשהוא נשאר במתוחכם זה בינגו. הפעם זה בינגו.

רדא ידעה את מי לקחת איתה למסע אל האלבום הראשון בעברית, מילות המשוררים מחמיאות לקולה הרהוט, ויוצרות פיוז׳ן חדש-ישן מרגש ונעים. ברקע המילים ישנו הג׳אז המוכר שלה, הפעם בגרסה פחות פופית ויותר טהורה, יותר שוליים. לכן, למרות שגורל כזה לא מגיע לו, כנראה שלא יצלח את המאבק להגיע לקהלים המגוונים אליהם רדה התרגלה, ויישאר בגדר פנינה היפסטרית למיטיבי לכת.

Lianne La Havas - Paper Thin

לפני כמה שנים, ״Is Your Love Big Enough?״ האלבום הראשון של ליאן שרלוט ברנס היה חלק בלתי נפרד מהסאונדטרק של חיי (אריק), הוא ליווה אותי לא פעם בנסיעה ארוכה או בחדר הסגור. מאז הקשר בינינו נפרם ואת האלבום שיצא אחריו (Blood) לא שמעתי שוב לאחר השמיעה הראשונה. בעקביות שכזו גם עם הסינגל שיצא בתחילת השנה לא רקמתי מערכת יחסים קרובה, אבל עם "Paper Thin" שיצא החודש זה סוף סוף קורה ומשהו טוב קרה לי עם השיר הזה ונראה שעכשיו כשאני שומע שוב דברים שלה שלא אהבתי בעבר אני כבר לא כל כך דוחה. אולי זה בעצם אומר שאנחנו צריכים פחות לצפות ממוזיקאים שאהבנו את החומרים הראשונים שלהם, לבוא יותר פתוחים להאזנה ופשוט להרגיש? ואולי זה פשוט עוד פעם ניצחון של הזמן עלינו.

Ivan Ave - Double Goodbyes

כשמרפרפים על פני הרשימות השבועיות באפליקציות הסטרימינג, יש רגע קבוע בו האוזן נזקפת, ומתריעה על משהו חריג. כך בעצם מגלים לרוב מוזיקה חדשה, לא בהחלטה מודעת ומכוונת אלא ברפלקס. זה היה המקרה עם הקראש הנורווגי החדש שלנו, איוון אייב. בין כל המוזיקאים הלא מבושלים, או לחלופין, המבושלים מדי, הפלואו העצל והרגוע שלו נצנץ. האלבום הטרי, ״דאבל גודבייז״, לא מכיל דברים שלא שמענו בעבר, אבל עושה ממש טוב את מה שכבר קיים. אייב יודע לזגזג בין שירה לראפ דיבורי על ביטים ג׳אזיים-פאנקיים כמיטב המסורת, כשאת הכל אופפת אווירת הלו-פיי מחדר השינה שתפסה חזק בשנים האחרונות. בראיון למגזין "הייפביסט", הנורווגי מספר ששם האלבום (״פרידות כפולות״) מסמל עבורו לחיצת יד מביכה וארוכה מדי, כשהוא נפרד מעשור בו הוציא בלעדית אלבומי היפ הופ. ״ניסיתי לא לעשות עוד אלבום ראפ, וחצי הצלחתי״, הוא מתוודה בכנות מדויקת.

Yellow Days - Love Is Everywhere

ג׳ורג׳ ואן דן ברוק הידוע יותר כ"Yellow Days" לגמרי הולך ומשתפר, וזה דבר מאתגר מאוד כשנקודת הפתיחה שלך גבוהה ביותר. כל סינגל גורם לך לאהוב את הזמר האנגלי הצעיר יותר ויותר. בראיון שנתן למגזין NME נשאל כמובן על השפעותיו, והתשובה הייתה שריי צ׳רלס הוא הנאמבר וואן שלו, ושבמקביל הוא גדל על דברים עכשוויים יותר כמו מק דמרקו וטיים אימפלה. אם כל זה מדבר אליכם אז שימו לב ש"Love Is Everywhere" הוא הסינגל השישי (!) ממה שיהיה בקרוב מאוד ״A Day in a Yellow Beat״, ועכשיו זה הזמן הטוב ביותר ללכת ולהשלים פערים בעניין.

Oscar Jerome - Sun For Someone

אוסקר ג׳רום הוא גיבור שלנו. אם להרבה מהשירים שלך יש מעל מיליון צפיות ועוד אין לך ערך בוויקיפדיה אז סימן שאתה בכיוון. הוא גיטריסט ג׳אז ואפרו ביט (בין היתר בהרכב KOKOROKO), ומשלב במוזיקה שלו אין ספור סגנונות. הוא הוציא אי-פי אחד ב-2016 ואת השני ב-2018 ושחרר מאז 7 סינגלים, ואנחנו מוצאים את עצמנו מחכים שוב ושוב לדבר הבא שהוא ינחית עלינו.